בניגוד למה שאנחנו רגילים (מותנים) לחשוב, אין בהכרח קשר ישיר בין מה שאנחנו עושים לבין הכסף שיש לנו. בדיוק באותה המידה שאין קשר ישיר בין מה שהמחשבה שלנו מחליטה לבין מה שקורה במציאות. מה אמרתי? אסביר
הרגילו אותנו לחשוב בצורה לינארית, כשבסיס המחשבה שלנו היא שאנחנו מנהלים את המציאות. אבל אם נטיל לרגע ספק באמונה שהמחשבה שלנו באמת יודעת, או מנהלת את המציאות, ונטיל ספק גם במחשבה שהדברים קורים באופן לינארי (והגיוני), תהיה לנו אפשרות להציץ לתוך מציאות אחרת.
תשמעו סיפור אמתי ששמעתי בימים האחרונים. אדם אחד חובב עתיקות קנה כינור ישן בשוק הפשפשים בחיפה, הוא שילם עליו 70 שח ולקח אותו לביתו. יום אחד ראה מישהו את הכינור שלו וייעץ לו לבדוק אם הוא שווה משהו. מפה לשם, היום הכינור הזה יושב במוזיאון הלובר בצרפת והאיש הזה מקבל בעבורו 200,000 יורו בשנה. אפשר לקרוא לזה מזל או גורל, זה לא משנה, העניין הוא שכסף פשוט הגיע אליו, בלי שהוא תכנן או חשב.
אז אמרו את זה קודם הרבה לפני, קרישנא אמר לארג’ונה במהאבהארטה שעליו לעשות מבלי לחשוב על הפירות, הטאואיסטים אמרו תעשה ללא עשיה, ובכל זאת בתרגול צ’י קונג הבוקר הבנתי משהו לעומק והחלטתי להגיד אותו שוב, כמו לספר ביציאת מצרים אפילו שכולנו חכמים ויודעים את התורה.
אני עושה את מה שאני עושה. אני עושה את מה שנכון בעבורי, שהחלטתי לעשות מתוך הסמכות הפנימית שלי, את מה שהתשוקה שלי מניעה אותי לעשות. אני לא מאפשרת למחשבה המותנית להחליט מה אני עושה, ואני לא נותנת לכסף להיות המניע (לבטח שלא הבלעדי, או העיקרי) למה שאני עושה. כסף יכול להגיע אליי בכל מיני אופנים, חלקם קשורים לעשייה שלי וחלקם לא. חלקם הגיוניים ולינאריים, חלקם לא.
“העיצוב האנושי” (היומן דיזיין) לימד אותי שלא באנו לכאן כדי לשרוד, שמה שיהיה לי או לא בעולם החומר הוא לא מענייני, כלומר, שזה לא צריך להיות המניע שלי לעשייה. הוא לימד אותי שיש לי מקום בתוך התכנית, גם אם הוא לא המקום שהמחשבה שלי חושבת שהוא צריך להיות, שהמחשבה שלי לא יודעת את התכנית וההחלטות שלה לא מובילות לשפע, אושר או אהבה.
והדבר המדהים הוא שככל שאני מרפה מהמחשבה (המלחיצה) על החומר, על איך אני אמורה להשיג אותו, לשמור עליו, לחיות איתו וכו’, שפע מגלה את עצמו בפניי יותר ויותר. דרכים חדשות להיות בשפע חומרי מתגלות בפניי. העשייה שלי הופכת להיות מדויקת ורווחית יותר, אבל גם ערוצים שאינם העשייה שלי מתחילים להתגלות ולהניב בעבורי את מה שהתכנית רוצה לתת לי.
התפקיד שלי הוא להיות. להיות מי שאני. לתרגל נוכחות בדרכים הנכונות לי. לקבל החלטות מתוך הסמכות הפנימית שלי ולעשות את מה שנכון, בכל תחום. והמקום שלי בתוך הגאומטריה של עולם החומר הזה מתגלה. אז תהיו, פשוט תהיו, ואני לא אומרת שזה קל, זאת עבודת החיים שלי והיא עבודה נונסטופ, אבל הפירות שלה מתוקים והיא העבודה שהכי שווה את המאמץ. היא מביאה את הטוב – בפנים ובחוץ.
