מתרחשת היום בעולם מהפכה של מנהיגות.
כל אחד ואחת מאתנו נקראים בימים אלו להפוך להיות המנהיג או המנהיגה של חייו.ה, כי ברור מעל ומעבר לכל ספק שאין מישהו אחר מלבדנו שמוסמך לזה. אין סמכות חיצונית שיודעת מה טוב בשבילנו יותר מאתנו, או כזאת שתעשה את מה שדרוש בכדי שלנו יהיה טוב. פשוט אין. יש לנו אותנו.
אנחנו נדרשים להנהיג את עצמנו, את המילים ואת הפעולות שלנו, את המשפחה שלנו, עם הזוגיות וההורות שבה, אנחנו נדרשים להנהיג את חיינו כלכלית, לדייק אותם חברתית, כי כשאנחנו לא אנחנו סובלים, פשוט כך.
הנהגה דורשת מאתנו אחריות אמתית. לא התירוץ העלוב לאחריות, זאת שצמחנו עליה שאומרת “תעשה מה שלימדו אותך, מה שצריך, מותר וראוי, או שתרגיש אשמה, תידחה, תיכשל”.
זאת מהפכה של אחריות. כזאת שרואה מעבר לפרדיגמות האוטומטיות ובוחרת מתוך צלילות, כזאת שמדברת ועושה את הדבר הנכון מתוך כבוד עצמי, מבלי לגרוע מכבודו של האחר, שלא מניחה שהאחר צריך להיראות כמוה, שלא מצפה ממנו להיות מישהו מסוים בעבורה, אחריות שלא בורחת גם כשהיא נאלצת להתבונן בעצמה באמת, ולראות את עצמה בגדולתה או בחולשתה ולחבק אותם בשתי ידיים.
זאת אחריות אישית שהופכת לאחריות משותפת. כי אם אין מנהיגים כלל וכל אחד ואחת הוא המנהיג והמנהיגה אנחנו בתוך זה יחד. ואנחנו צריכים למצוא את הדרך, כי אין מי שיעשה זאת עבורנו. ואנחנו צריכים לדבר כי אף אחד לא יפתור את זה במקומנו. וכשאנחנו מדברים, מנהיגים אל מנהיגים, דברים חדשים וגדולים מתרחשים.
זאת המהפכה שמתרחשת בחיי. אני רואה אותה מתרחשת בעולם, בבהירות, אולי לא כולם שמו לב, אבל על כולם זה משפיע.
יש כלים שמסייעים להוליד את המנהיגות הפנימית הזאת, לטפח ולהצמיח אותה. הכלי הראשון שלי במעלה הוא העיצוב האנושי.
