דמיינו שאתם נוחתים בארץ זרה שמעולם לא ביקרתם בה, יורדים מהמטוס ומחכה לכם לימוזינה מפוארת, עם נהג. הדלת פתוחה, מזמינים אתכם להיכנס – הכול סודר מראש, יש אוכל ושתייה, ומספרים לכם שאין צורך לחשוב או להתאמץ, הנהג ייקח אתם לכל המקומות הכי שווים שמתאימים בדיוק לכם, כל מה שמעניין אתם תראו, ותחוו בדיוק מה שהכי טוב ונכון בשבילכם. אתם יכולים פשוט לשבת וליהנות מהנוף. הייתם לוקחים?
אז מה אם אומר לכם שככה בדיוק הם החיים?
אנחנו נשמות, תודעות שמודעות לעצמן. אנחנו מגיעים לכאן לתוך הגוף שלנו, שהוא כלי רכב מושלם. בכלי הרכב הזה יש נהג מובנה, וג’י פי אס שמחובר לתכנית. הגוף הזה מחובר לחוקיות של עולם החומר, ויש לו מקום מסוים משלו על האדמה הזאת, כמו לכל יצור חי.
הגוף בו אנחנו חיים עשוי מתודעה, כמו כל הדברים בעולם, יש בו חוכמה שמנהלת את העניינים היטב, היא לא נגישה למחשבה שלנו, כי היא סוג אחר של מודעות, אבל היא אמתית. ואנחנו?
אנחנו יושבים במושב האחורי של הלימוזינה ומתבוננים בנוף דרך החלון. ויש לנו אפשרות ליהנות מהנסיעה ממש, לחגוג את החוויה האנושית בה אנחנו נמצאים. ליהנות מהסרט – פעם הוא קומדיה רומנטית, פעם דרמה סוחטת דמעות, לפעמים סרט מתח, יכול להיות מעניין. אבל בדרך כלל אנחנו די סובלים. למה?
לימדו אותנו שהמחשבה שלנו מנהלת את העניינים, שאם נקבל החלטות מתוך המחשבה המציאות תהיה מה שאנחנו רוצים שתהיה. אז אנחנו יושבים במושב האחורי, מורטים שערות וצועקים לנהג, מתוסכלים מהפער התמידי בין מה שאנחנו חושבים שצריך להיות לבין מה שיש.
אבל זה באמת משחק “נדמה לי”. נדמה לנו שאנחנו מנהלים את העניינים, אבל אנחנו לא. כלי הרכב נוסע במסלול שלו, הנהג יודע את הדרך ואם רק נרפה ונסכים לשבת בנחת בכיסא האחורי, נפסיק להפריע ונתבונן דרך החלון, נוכל להתחיל לראות באמת, ועם הראיה החיים הופכים להרפתקה שבאמת שווה להיות בה.
אנחנו תודעות אורחות כאן. אורחות בגופים נפלאים. והאירוח מושלם. אתם יכולים לתת ללימוזינה לקחת אתכם ולהיווכח בעצמכם. נסיעה נעימה.
